אחד החסמים המרכזיים שעצר את תמ"א 38 בשנים הראשונות מלפרוץ קדימה ולהיות מיושם באופן רחב היקף הוא הנושא של הרוב הדרוש לביצוע פרויקט.
 
מיום יציאתה לאור של התכנית בשנת 2005 נעשו צעדים רבים על מנת לשנות את הרוב הדרוש לביצוע פרויקט.
 
הבעיה התעוררה כאשר דיירים מסוימים התנגדו לביצוע תמ"א 38 בבניין שלהם (בין אם מדובר בתמ"א 38/1 ובין אם מדובר בתמא 38 תיקון 2) ולשאר הדיירים לא היו כלים כיצד להתמודד איתם. 
 
הממשלה ניסתה להתמודד עם הנושא ע"י הורדת הרוב הדרוש לביצוע פרויקט.  
 
תמ"א 38/1 – בתחילה, הרוב הדרוש לביצוע פרויקט תמ"א 38 "רגיל" עמד על  100%. בהמשך, הרוב הדרוש ירד ל- 80% ובסופו של דבר התקבע על- 66%.  
 
תמ"א 38/2 – הרוב הדרוש לשם הריסת בנין ובנייתו מחדש עמד על 100% עד ליוני 2012 אז עבר התיקון לחוק המקרקעין ובו נקבע כי הרוב הדרוש לביצוע תמ"א 38/2 הינו 80%. 
 
השינויים ברוב הדרוש לביצוע תמ"א 38 ותמא 38/2 הינם מבורכים ביותר ואפשרו לפרויקטים רבים לצאת לדרך אך לצערנו הם עדיין לא היו מספקים.
הדייר הסרבן עדיין הצליח לעכב, ובמקרים מסוימים אף לסכל, פרויקטים לתקופות זמן ארוכות וע"י כך הצליח להרתיע יזמים רבים מביצוע הפרויקט.

 

לאחרונה ניכרת שינוי בגישת בתי המשפט בהתייחסותם לדייר הסרבן וניכר כי קיימת היום הבנה שהתכנית הינה תכנית מצילת חיים (לא רק בפני רעידות אדמה אלא גם באפשרות להוסיף ממ"ד).

 

בחודש מאי 2012 ניתן פסק דין תקדימי כנגד דייר סרבן ברחוב סירקין בגבעתיים אשר עצר פרויקט מסוג תמ"א 38 2 (טרם אישור ההפחתה ברוב הדרוש במסגרת תמ"א 38/2).
 
בפסק הדין  שניתן כנגד הדייר הסרבן בגבעתיים חויב הדייר לשלם ליתר השכנים סכום של 2.4 מיליון ש"ח (!!!) ועוד 100 אלף ש"ח בגין הוצאות משפט.

 

 
אנו מאמינים (ומקווים) שפסק דין זה, בשילוב עם כל הפעולות אשר ננקטו ע"י הממשלה מסמנים את תום עידן "הדייר הסרבן".