img

האנשים של העיר

img

היא פעילה חברתית, פמיניסטית, אימא שלה כתבה עליה ספרים והיא מכירה כמה מהפינות הכי מגניבות בעיר. תל אביב וידריך, הבחורה עם השם הכי קוּלי ששמעתם לאחרונה, לוקחת אותנו לסיבוב בתל אביב שלה

שם: תל אביב וידריך

גיל: 29

עיסוק: יזמית ומובילה חברתית

היא כבר רגילה לתגובות המופתעות לשמה, ועדיין, בכל פעם שמישהו בסביבה מזכיר את השם תל אביב היא מסתובבת. תגידו שלום לתל אביב וידריך (29), פעילה חברתית, פמיניסטית והבחורה עם השם הכי מקורי בעיר. מקור השם יוצא הדופן הוא הקשר המיוחד לעיר של אמה, שולה וידריך, חוקרת תולדות תל אביב, סופרת ומדריכת סיורים, שהעבירה את אהבתה הגדולה לתל אביב גם לבתה.

"אני מאוד אוהבת את השם שלי, ואין לי ספק שהוא חלק בלתי נפרד ממי שאני ומהאופי ללא הפסקה שלי", אומרת וידריך הנמרצת, שבין שלל עיסוקיה היא מייסדת תא יפואיות לקידום ושוויון מגדרי, ממארגנות ומובילות צעדת השרמוטות, חברה בקולקטיב "בוש" ומנהלת ההדרכה בתנועת דרכנו. תל אביב שנולדה וגדלה בעיר, הצטרפה מגיל אפס לסיורים של אמה ומכירה את הפינות הכי מגניבות בעיר שאתם לא מכירים. ביקשנו שתשתף, הנה הן לפניכם.

פארק החורשות: אמא שלי גדלה שם. היא מספרת שפעם הלכה לאיבוד ביער, הגיעה אל טירה ורודה ענקית עם כלבי שמירה והנזירות עזרו לה למצוא את הדרך הביתה. היום זה לא יער ושתינו יודעות שזו לא טירה, אבל זה בהחלט אחד הפארקים הכי יפים בעיר. יש בו את האגם האקולוגי החדש עם מצפור ציפורים - בקתת עץ חבויה עם חלון המשקיף אל אגם מלאכותי חסום לכניסה. ויש את מתחם הכנסייה הרוסית (פטרוס הקדוש). הכנסייה עצמה בצבע ורוד והיא נושאת כיפה אדומה. לצידה מתנשא מגדל פעמונים גבוה עם צריח מחודד כהה. שטח המתחם מוקף בצמחייה מטופחת, ואם אתם שם בקרו במערת הקבורה אשר בחצר הכנסיה.

גגות תל אביב: יש לי אוסף של גגות שאני אוהבת לעלות אליהם. למשל מלון בראון, שיש בו גם בר אחרי השעה חמש, ג'קוזי (ששש) ופיסת ים נדירה בנוף. את השייק בדרך לשם תקנו ב"כתם הפרי", אצל אלי בנחלת בנימין פינת רוטשילד (תגידו שאני שלחתי, אולי זה ייטיב עימי). ויש את הגג בהרצל 16, המרכז המסחרי הראשון עם המעלית הראשונה - המעלייה. פשוט עולים לגג, לבד או עם מישהו שאוהבים, יושבים במרפסת הקטנה הצופה לרחוב או במרפסות הארוכות שמעל המסעדה, ושוקעים בשיחה עמוקה. גם הגג האקולוגי המהמם בדיזנגוף סנטר, עם החממה וגינת הירק, נמצא באוסף הגגות שלי, ואני הכי אוהבת לעלות אליו בליל ירח מלא.

מלון סינמה: גלריית המלון מספרת את הסיפור של קולנוע אסתר המיתולוגי, ששופץ והפך למלון בוטיק בסוף שנות התשעים. יש שם גזרי עיתונים ממוסגרים, פוסטרים בשחור לבן של סרטים הוליוודיים ישנים, מצלמות עתיקות ותמונות של שחקני קולנוע מהעבר. קסם. אחרי השיטוט בגלריה, לכו למעלית ועלו לטרסת הגג המשקיפה לכיכר דיזנגוף ולנוף הנפלא של העיר.

כיכר היל: אחת הפינות האהובות עלי בתל אביב. לשם אני בורחת כדי להיעלם מהעולם, להיות בשקט עם עצמי. מטפסת עם ספר לנקודה שקטה במיוחד- עמוד זיכרון לכיבוש הבריטי על עמדות התורכים, הממוקם מעל מערת קבורה עתיקה. ממש ליד יש את הגינה הקטנה ביהושוע בן נון 72, עם הפסל הקינטי של מנורת שבעת הקנים של יעקב אגם. גם שם אני אוהבת לקחת פסק זמן וליהנות מרגע של שלווה בתוך המרוץ המטורף של החיים בתל אביב.

בית רוקח: אחד הבתים היפים והמיוחדים בשכונת נווה צדק, המשמש כיום כמוזיאון לתולדות נווה צדק וגלריה לאומנות. הבית, שהיה שייך למשפחת רוקח, מעוטר בפסלי נשים של לאה מג'רו מינץ, נכדתו של שמעון רוקח ממייסדי השכונה והסבא של משוררת הרחוב ניצן מינץ. ואם כבר הזכרנו את ניצן, לכו בעקבות השירים שלה מנווה צדק דרך רחובות דרום תל אביב ועד רחוב שוקן, וראו את השירים ואמנות הרחוב המספרת את סיפורן של נשים במעגל הזנות.

המושבה האמריקאית גרמנית: כשהייתי קטנה היינו הולכים לסבתא שלי לשמוע את נגינת העוגב של חואן בכנסיית עמנואל. אם אתם מגיעים לשם, כנסו לגלריית התמונות באכסניית בית עמנואל וגלו את הסיפור המדהים של המושבה. אחרי זה אני אוהבת וממליצה גם לכם לשבת בגינת ארמון הברון תחת עץ הפיקוס העתיק וליהנות מהשקט ומהקסם של המקום.

בתוך סבך קוצים מאחורי מרכז של משיחיים, מסתתר בית קברות עם מצבות משנת 1866 של המתיישבים האמריקאים. באביב המקום בית הקברות הפרוטסטנטי ביפו:פורח ונסתר במיוחד. כילדה אהבתי להתגנב לשם עם חברים דרך השער הנסתר ולשחק מחבואים בין המצבות הישנות. אם הסתקרנתם ואתם מגיעים לאזור, לכו אל מול בית העולים ברחוב יפת והיכנסו לסמטה עם דלתות העץ - עד הסוף, שם תמצאו את השער הנסתר מאחורי בית הקהילה המשיחית.

יער הינשופים: כשאני רוצה להחליף את הנוף העירוני בטבע ומרחבים אבל לא מוצאת זמן לעשות את זה, אני מדוושת לקצוות העיר. אני אוהבת במיוחד את יער הינשופים (שם של המקומיים), חורשה קטנה מאחורי שבט צופי צהלה עם נוף לשדות ומרחבים שלא היו מביישים את עמק המעיינות; ואת התצפית מרכס תל ברוך, מעל תחנת הדלק ליד הבסיס המסווג. מישהו הציב שם ספסל על מצוק הכורכר והנוף פשוט מהמם. תהנו (ואל תשכחו לאסוף אחריכם את הזבל).

מאת: ליהי רון